פסק-דין בתיק ת"א 9759-05

1. התובע, יליד 1964, עותר לחייב את הנתבעות בנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהחלקה ונפילה במדרגות המובילות לביתו, בעיר העתיקה בצפת, ביום 16.7.98.

2. לטענת התובע, באותו יום חזר מקורס הכשרה מקצועית של אינסטלציה מטעם שרות התעסוקה בצפת. בדרכו הביתה, עלה במדרגות המחברות את רח' ז'בוטינסקי עם רח' כג' בצפת (כשביתו נמצא במהלך המדרגות), מעד ונפל, תוך שקרסולו התעקם ונשבר (להלן: " התאונה"), וזאת בשל מהלך מדרגות צר, לא בטיחותי, לא תקני, והיות המדרגה בה נפל, מדרגה פגומה (סעיף 6 לכתב התביעה).

3. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, תוך שנקבעה לתובע נכות אורטופדית לצמיתות בשיעור 10%.

4. התובע טוען, כי התאונה ארעה כתוצאה מהרשלנות הבלעדית ו/או המכרעת של הנתבעות או מי מהן, המתבטאת בתחזוקה לא נאותה של מהלך המדרגות, אי קיום בדיקות תקופתיות לבחינת התקינות, אי הסרת סיכונים ומפגעים ואי הזהרת הציבור מפני הסיכונים הנובעים בשימוש במדרגות שאינן עומדות בתקן.

5. התובע תמך את טענותיו בדבר הפגמים והליקויים במהלך המדרגות, לרבות המדרגה שבה מעד התובע וכן את התקנים המתייחסים לעניין זה, בחוות-דעת המהנדס מרדכי שטיינר, מיום 14.3.05 (ת/1).

המומחה מדד את שלח המדרגות ומצא שהן עומדות על 27.5 ס"מ עם סטייה מכסימלית במדרגות שונות של 0.5 ס"מ. גובה בין מדרגה למדרגה- 17.5 ס"מ עם סטייה מכסימלית של 1 ס"מ. לטענתו במדרגה בה נפל התובע (מדרגה 7 מלמטה) יש קילוף משתנה באבן של 30 מ"מ.עוד הוא קובע כי יש מרווח של כ-7 ס"מ מדופן המדרגה לדופן המעקה.

הוא אף מעלה היפותזה עובדתית לפיה הרגל של התובע נכנסה בין המדרגה למעקה.

ע"פ קביעתו המדרגות אינן עומדות בתקני הבניה המקובלים.

6. התביעה המקורית הוגשה ביום 9.6.05, נגד עירית צפת, כמחזיקת הדרך הציבורית, היינו כמעט 7 שנים לאחר הארוע הנטען וימים ספורים לפני ההתיישנות.

התביעה המתוקנת הוגשה ביום 9.8.07, על דרך צירוף נתבעת 2/רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל, הואיל ונמצא כי רשות הפיתוח היא הבעלים של אותם מקרקעין, בהן מצויות המדרגות.

לאחר דיונים רבים בשאלה מי הבעלים ומי המחזיקים של אותן מדרגות, נראה כי כיום אין חולק כי מדובר במקרקעין לא מוסדרים, ברם הבעלות בהן היא של רשות הפיתוח והמחזיקה היא עירית צפת.

7. לטענת התובע, התאונה גרמה למסכת ייסורים שכללה אשפוזים בבית-חולים "זיו" בצפת, טיפולים רבים בקופת-חולים לאומית, אחר כך ניתוח בקרסול בבית-חולים "בני ציון" בשנת 2002, ולאחר מכן ניתוח אחרון באוגוסט 2004 בבית-חולים "הדסה" בירושלים.

התובע טוען כי בשל מצבו, כתוצאה מהתאונה, הוא לא מסוגל לדרוך על כף הרגל, להתהלך עם קביים, מתקשה בעמידה והליכה וביצוע פעולות פשוטות, ולמעשה איבד את כושר תפקודו ואת אפשרות חזרתו למעגל העבודה.

8. התובע תמך את טענותיו במישור הרפואי בחוות-דעת אורטופדית של פרופ' ד.סגל, לפיה עומדת הנכות על שיעור 28%.

9. הנתבעות מכחישות את עצם התאונה. לטענתן, נפילת התובע לא ארעה בנסיבות הנטענות על ידו בתביעה. לחילופין ואם נפל במדרגות, הרי שמדובר במדרגות המובילות מהכביש לביתו, והיו מוכרות לו היטב. הנתבעות טוענות כי אין כל פגם במדרגות, כי אין קשר בין הנפילה, המוכחשת, למפגע כלשהו במדרגות, וכי מבדיקת התיעוד הרפואי עולה כי התובע סובל מבעיה נוירולוגית הגורמת להפרעות הליכה ושיווי משקל.

10. לתמיכה בטענתן צירפו חוות-דעת נגדית של מומחה בטיחות, של מר יעקב עשת (נ/8), שסקר וצילם את כל המדרגות מכל הכיוונים, ולא מצא כל פגם במי מהן - לא באי התאמה לתקנים ולא בפגם קונקרטי.

הוא מדד ומצא כי רוחב המדרגות (מהמעקה ועד סופן בקיר הכובד) הוא 81-82 ס"מ וכי סטיות המידות בשלח וברום הן מ"מ בודדים. המומחה מסביר כי הסתמכות המומחה שטיינר על תקנים אינה מתאימה הואיל והמדרגות בעניננו אינן מדרגות חוץ או מדרגות פנים כהגדרתם בתקנים אליהם הפנה. עומק השקערורית ע"פ מדידתו היא 1-2 מ"מ ולא 30 מ"מ כפי שטען שטיינר. המומחה מסביר כי ה30 מ"מ הוא רוחב השקערורית ולא עומקה.